|
|
|
אדית כהן- ג'וור| אורי דה בר | אתי שרוני | ורדה כרמלי | פנינה מלך
ברברה יששכרי | גילה שנל | דינה סמדר | הדסה גורוחובסקי |
זיו לנצנר | יהודית בריקמן | מיכל אשכנזי | מיכל בורג | נחמה התרסי
|
אדית כהן ג'וור
הצופה בנופים הפנימיים של אדית, מוזמן להתלוות אליה, לחפש את השביל היוצא מן האדמה הסמיכה, חבוי בצל, והנחלץ אט אט אל המישורים הפתוחים, האווריריים והאין-סופיים.
הדמויות של אדית מתחקות אחר תהליך אינטימי של היחלצות מן החומר, במטרה להתעלות אל מישורים אחרים.
אלו הן ישויות חסרות תווי פנים היכולות להיות משויכות לעבר כמו גם להווה או לעתיד. את עבודותיה ניתן לקרוא גם כדיוקן עצמי של התפתחות אישית.
אדית כהן ג'וור שואבת את השראתה הרוחנית על פי תפיסת הלוגוסופיה.
חזרה למעלה
|
אורי דה בר
הצילורים (צילום+ציור) של דה בר, עבודה משותפת עם האקולוג דר' שמואל ברנר, צולמו ביחידת שטח אקולוגית מדגמית קטנה, בחוף הים באפולוניה/ הרצליה.
במקום בו הים נושק ליבשה והעבר נושק להווה, מושלכת פסולת בידי האדם שהופכת למפגע -צל אקולוגי המאיים על עתידנו.
דה בר קושר את המפגעים האקולוגיים לפיגועים, באמצעות איזכור דיוקנאות מחבלים מתאבדים שפוצצו את עצמם בלב אוכלוסייה יהודית.
הצללים מוטלים על עולמנו מבית ומחוץ ומאפילים עליו, עולם המחסל במו ידיו את משאביו.
|
|
ורדה כרמלי
שלושת העבודות שמציגה ורדה כרמלי הן עיבוד לצילום של הולך על גשר בברלין- גרמניה. באמצעות מניפולציית מחשב נוצרה הכפלה של הדמות ההולכת בבחינת שני חלקים לתמונה. כרמלי יצרה צבעוניות שונה בכל הדפס הרחוקה מאוד מצבעוניותו הלכאורה 'אמיתית' של האובייקט המצולם. ההכפלה מייצרת תחושה צל קבוע, בודד ואינסופי . הגשר יכול להיתפס כמטפורי , העין נמשכת לטקסטורה כמעט 'רנטגנית' שנוצרה באמצעות ההגדלה. שלוש אופציות היוצרות ריבוי כמו גם חמקמקות מופשטת של האובייקט המצולם.
|
|
אתי שרוני
התחלת העבודה של שרוני היא ביציאה אל הטבע הישראלי, וצילום. החמניות צולמו בדרום הארץ בימים שטופי שמש.
בעקבות הצילומים יצרה האמנית בסטודיו,סדרה אקספרסיבית, סוערת, נעדרת שמש, המדברת יותר על חושך וצל. הפרח שמסמל את השמש והאור הוא החמנייה, שרוני מעמתת אותו עם החושך.
הרכנת הראש של החמנייה, כמו אנשים לאחר פריחתם,שכובד הסביבה,כובדו של החושך, הסערה שסביבם ומאחוריהם כופפו אותם.
העבודות נעשו בתקופה אישית סוערת, וקשה לנתקן מהמתחולל בנפשה של האומנית. הציורים נעשו במשיכות מכחול עזות ורוויות המבטאות מתח עצור בין האובייקט לסביבה.





חזרה למעלה
|
|
ברברה יששכרי
ברברה יששכרי מוציאה את עבודותיה מהריאליסטיות שלהן על ידי שיבושו של הצל. הצל- מלווה את הדמויות המשדרות בדידות. האדם מסמן כל- אדם וגם במובן זה ציוריה מתרחקים מציור ריאליסטי. זהו ניסיון לתפוס השתקפות פנימית, פוזיציה נפשית, ריכוז וחיבור למהות מטפיזית יותר. הצל אמורפי ומשובש (למעט התמונה בה הוא נמצא במקומו הצפוי). הצל והאדם בתוך שטח מאוד קטן יוצרים תחרות על עינו של הצופה. חיתוך התמונות יוצר הפרדה. "כאמנית אני מתמודדת כל העת עם משהו לא ידוע ולא מוכר. לדעתי זהו המוות. בעבודה בסטודיו יש מן ההסתגרות. בעצם, אפילו המודל מפריע. גוף האדם הוא המדבר אלי, מרתק אותי. בכל פעם שאני מסתכלת עליו, הוא אחר'. הצל בבחינת הצד האפל אצל כל אחד מאיתנו, קשור למוות או לדבר מה בעבר והוא שנותן משמעות לחיים".
.jpg)



חזרה למעלה
|
|
גילה שנל
עבודותיה של גילה שנל נובעות מן האמונה שהחיים הם מפגש קבוע עם צללי עבר . עיבוד של אסוציאציות הקשורות לחיים. עבודותיה מחזיקות בשני קצוות אלו. המצע לעבודותיה הן פלטות אבץ, נחושת וברזל העוברות עיבוד ע"י חומצות,חריטה ,חריצה וגריעה. המתכת הקשה הכוחנית והמחוספסת, שייכת לעבר, לצללים הרודפים אותנו. מולה ועליה מתבררים מוטיבים רכים, נשיים, המחזיקים תקווה, פריחה, נוף ואפשרות לחיים. שנל יוצרת כבמעשה אריגה שתי וערב של חוויות אישיות, הקשורות ללאום, למקום ולנופיו. מתוך עבודה על מצע קשה, מחוספס וגברי, עולה שיר פיוטי, חד פעמי. ממקומות האוחזים במוות היא נעה לעבר מחוזות של אופטימיות ובטחון באהבה.


חזרה למעלה
|
|
דינה סמדר
סדרת 'בצל קורתם' עשויה תמונות משפחתיות ישנות שהוגדלו, הודפסו על בד, ועברו סוג של מניפולציה. חלקים בהם נצבעו וטופלו כך שבבת אחת מוסטת תשומת לבנו אל הדגשים אחרים, חדשים, היוצרים חיבור חדש ומפתיע ביניהן. המשפחה מקבלת לכידות חדשה, תוצר של בחינה מחודשת של עברה של האמנית.בעזרת מניפולציה של צביעת מפת השולחן למשל, מאפשרת האמנית התערבות עכשווית בעבר שלא חוותה. אלו תמונות המתעדות תקופה שהיא טרום- עברה , על ידי כך צל עבר, הופך לצל קורתה, למשענת,לנחמה
.
חזרה למעלה
|
|
הדסה גורוחובסקי מכוננת דיאלוג פתוח עם תולדות האמנות ובו בזמן עוסקת בנושאים מטרידים ועכשוויים. סדרת העבודות המוצגת בתערוכה מתכתבת עם ציורו המפורסם של ואן גוך- 'צייר הולך לעבודה'. לתפיסתה ואן גוך הפך להיות סמל לאמן המיוסר, החי את האמנות באופן טוטאלי. אמן הנושא עמו כאב פנימי המלווה את תהליך היצירה כצל קבוע. עבודותיה הם ואריאציה על הצל השחור הנלווה לדמותו של ואן גוך . בכל ואריאציה משנה הצל צורה, גודל, מרקם וצבע וכך נושא עמו כל פעם משמעויות חדשות. הצל, המייצג בדרך כלל את הצד האפל, השולי וחסר הממשות הופך להיות מרכז ההתעניינות ומהווה מפתח להבנת הדמות
|
|
זיו לנצנר
טריפטיך הצללים מתייחס בחלקו התחתון לדיוקנו העצמי של האמן, ובחלקו העליון לסיפור דון קישוט. לנצינר מייצר זהות רבודה המתכתבת עם ציורי קומיקס, עטיפות תקליטים משנות ה-60 ונושאת אווירת אפילה טעונה. אם ידמה הצופה את הדיוקן העצמי ברצף, יוכל כבראינוע המוקדם, לראות את התנועה האוגרת בתוכה את סיפורו של חלקה העליון של העבודה. דון קישוט כמגזרות נייר,כהכפלה של דיוקן עצמי. צידו האפל של הירח, צידן של מחשבות, והגות פנימית של האמן, המאפשר הצצה אינטימית לצלליו של הדיוקן העצמי

|
יהודית בריקמן
האפשרויות שאינן קיימות בציור הן שמשכו את יהודית בריקמן לעולם הדיגיטאלי.
יחד עם זאת היא מצליחה להכניס להדפס הצילומי הממוחשב טכניקות של ציור. בעבודות בולטים מוטיבים ישראליים כחממות חקלאיות, עץ חרוב או סלע מקומי. בריקמן מכוונת בעבודתה להבנה, כמה מוגבלת ראייתנו, כיצד אנו רואים "צל הרים כהרים". תהליך העבודה של בריקמן מושכל ותודעתי. הריחוק הנוצר בעבודה מול המחשב מרכך את התמודדות עם הצללים. באמצעות המחשב היא משתחררת מהפחדים המתעוררים בעבודה ישירה מול הבד והמצע הדיגיטאלי הופך למצע משחרר מכבליהם של צללים רודפים.
|
מיכל אשכנזי
העבודות המופשטות של אשכנזי מהדהדות את האירועים הפוליטיים. היסטוריה יהודית ,התנתקות, קרע, תחושות חוסר אונים ודרך ללא מוצא. צל עבר וצל הווה פועלים יחד. העבודות התפתחו והפכו למעין צינור מהדהד לאכזבה מהמדינה, ל"מה נהיינו", ביטוי לאלימות (בין ערבים ליהודים, בין דתיים לחילוניים בין עשירים לעניים),ליחסי שכנות עכורים. מתוך תחושה של גטו, עוין מבחוץ וקשה מבפנים. העבודות אנינות, מינימליסטיות, מחזיקות שכבתיות צבעונית רבה, מופשטות ועם זאת באמצעות שמותיהן הן מחזיקות נטענו בתגובה לפוליטיקה ולקושי מקומי. "כי האדם הוא תבנית נוף מולדתו".



חזרה למעלה
|
|
מיכל בורג
בכל ארבעת התמונות מופיעה דמות אדם משוכפלת בדיוק באותה הצורה.
א-מינית, בפוזיציה רפויה, פתוחה, נטולת הגנות, עכבות, או מוסכמות. הצבע הכחול וטכניקת הצביעה מעניקים תחושת רנטגן. הרקע יוצר תחושת האחדה עם האדם, השתקפות של האדם. הצל מטפורי לאישיותו של האדם. אפשר להניח את העבודות בכל סדר. הן אינן נרטיב. כל אחת מתייחסת לאפשרות הופעה אחרת. עבודותיה של בורג בנושא הצל, מתייחסות אל המהות האנושית ומנסות להגדירה
חזרה למעלה
|
נחמה התרסי
אירועים ביוגראפיים הופכים לצללי עבר, אובייקטים על גבול המופשט איתם מנהלת התרסי דיאלוג בעזרת צבע. הציור נובע ממקומות פנימיים, יותר משהוא נשען על מציאות קונקרטית כלשהיא. אלו חוויות אינטנסיביות ההופכות לאקספרסיביות.
בסדרה 3 עבודות המתמודדות עם אובייקט בתהליך העלמות. הצבעוניות ישראלית: בכל עבודה נעשה שימוש חדש בצבעי האוקר והתכלת. סדרה מופשטת המחזיקה צלליו של אובייקט מרחף.
חזרה למעלה
|
|
פנינה מלך
פנינה מלך מציגה מיצב פיסולי. שתי הדמויות עשויות תערובת מלט וקוורץ על סיבי זכוכית. דמות 'האושר' סקסית וחושניות, שמלתה, מחשופה, שערה ומותניה מודגשים ואוחזים בתנועה שכולה אהבת חיים. עם זאת היא חלולה ומוצבת כשלגבה מופיעה צידה השני לחיים: 'העצב'. דמות אפורה, חלולה וקטנה יותר, שביכולתה להותיר צל משמעותי יותר בחלל (באמצעות מוקד תאורה שהוא חלק מהמיצב). בכך מנסה מלך לומר לנו דבר מה סובייקטיבי על העצב והאושר- צלליהם של החיים. "העצב אין לו סוף, לאושר יש ויש.. (מתוך שירו של ויניסאוס דה מוראס , ברזיל).
חזרה למעלה
|
|
| |
|
|
|
|
|
|