אתי שרוני  
התחלת העבודה של שרוני היא ביציאה אל הטבע הישראלי, וצילום. החמניות צולמו בדרום הארץ בימים שטופי שמש.
בעקבות הצילומים יצרה האמנית בסטודיו,סדרה אקספרסיבית, סוערת, נעדרת שמש, המדברת יותר על חושך וצל. הפרח שמסמל את השמש והאור הוא החמנייה, שרוני מעמתת אותו עם החושך.
הרכנת הראש של החמנייה, כמו אנשים לאחר פריחתם,שכובד הסביבה,כובדו של החושך, הסערה שסביבם ומאחוריהם כופפו אותם.
העבודות נעשו בתקופה אישית סוערת, וקשה לנתקן מהמתחולל בנפשה של האומנית. הציורים נעשו במשיכות מכחול עזות ורוויות המבטאות מתח עצור בין האובייקט לסביבה. 

ברברה יששכרי 
ברברה יששכרי מוציאה את עבודותיה מהריאליסטיות שלהן על ידי שיבושו של הצל. הצל- מלווה את הדמויות המשדרות בדידות. האדם מסמן כל- אדם וגם במובן זה ציוריה מתרחקים מציור ריאליסטי. זהו ניסיון לתפוס השתקפות פנימית, פוזיציה נפשית, ריכוז וחיבור למהות מטפיזית יותר. הצל אמורפי ומשובש (למעט התמונה בה הוא נמצא במקומו הצפוי). הצל והאדם בתוך שטח מאוד קטן יוצרים תחרות על עינו של הצופה. חיתוך התמונות יוצר הפרדה. "כאמנית אני מתמודדת כל העת עם משהו לא ידוע ולא מוכר. לדעתי זהו המוות. בעבודה בסטודיו יש מן ההסתגרות. בעצם, אפילו המודל מפריע. גוף האדם הוא המדבר אלי, מרתק אותי. בכל פעם שאני מסתכלת עליו, הוא אחר'. הצל בבחינת הצד האפל אצל כל אחד מאיתנו, קשור למוות או לדבר מה בעבר והוא שנותן משמעות לחיים". 

חזרה למעלה

גילה שנל

עבודותיה של גילה שנל נובעות מן האמונה שהחיים הם מפגש קבוע עם צללי עבר . עיבוד של אסוציאציות הקשורות לחיים. עבודותיה מחזיקות בשני קצוות אלו. המצע לעבודותיה הן פלטות אבץ, נחושת וברזל העוברות עיבוד ע"י חומצות,חריטה ,חריצה וגריעה. המתכת הקשה הכוחנית והמחוספסת, שייכת לעבר, לצללים הרודפים אותנו. מולה ועליה מתבררים מוטיבים רכים, נשיים, המחזיקים תקווה, פריחה, נוף ואפשרות לחיים. שנל יוצרת כבמעשה אריגה שתי וערב של חוויות אישיות, הקשורות ללאום, למקום ולנופיו. מתוך עבודה על מצע קשה, מחוספס וגברי, עולה שיר פיוטי, חד פעמי. ממקומות האוחזים במוות היא נעה לעבר מחוזות של אופטימיות ובטחון באהבה.

 
מיכל בורג 

בכל ארבעת התמונות מופיעה דמות אדם משוכפלת בדיוק באותה הצורה.
א-מינית, בפוזיציה רפויה, פתוחה, נטולת הגנות, עכבות, או מוסכמות. הצבע הכחול וטכניקת הצביעה מעניקים תחושת רנטגן. הרקע יוצר תחושת האחדה עם האדם, השתקפות של האדם. הצל מטפורי לאישיותו של האדם. אפשר להניח את העבודות בכל סדר. הן אינן נרטיב. כל אחת מתייחסת לאפשרות הופעה אחרת. עבודותיה של בורג בנושא הצל, מתייחסות אל המהות האנושית ומנסות להגדירה

חזרה למעלה

 
פנינה מלך 

פנינה מלך מציגה מיצב פיסולי. שתי הדמויות עשויות תערובת מלט וקוורץ על סיבי זכוכית. דמות 'האושר' סקסית וחושניות, שמלתה, מחשופה, שערה ומותניה מודגשים ואוחזים בתנועה שכולה אהבת חיים. עם זאת היא חלולה ומוצבת כשלגבה מופיעה צידה השני לחיים: 'העצב'. דמות אפורה, חלולה וקטנה יותר, שביכולתה להותיר צל משמעותי יותר בחלל (באמצעות מוקד תאורה שהוא חלק מהמיצב). בכך מנסה מלך לומר לנו דבר מה סובייקטיבי על העצב והאושר- צלליהם של החיים. "העצב אין לו סוף, לאושר יש ויש.. (מתוך שירו של ויניסאוס דה מוראס , ברזיל).

חזרה למעלה