|
זיו לנצנר
טריפטיך הצללים מתייחס בחלקו התחתון לדיוקנו העצמי של האמן, ובחלקו העליון לסיפור דון קישוט. לנצינר מייצר זהות רבודה המתכתבת עם ציורי קומיקס, עטיפות תקליטים משנות ה-60 ונושאת אווירת אפילה טעונה. אם ידמה הצופה את הדיוקן העצמי ברצף, יוכל כבראינוע המוקדם, לראות את התנועה האוגרת בתוכה את סיפורו של חלקה העליון של העבודה. דון קישוט כמגזרות נייר,כהכפלה של דיוקן עצמי. צידו האפל של הירח, צידן של מחשבות, והגות פנימית של האמן, המאפשר הצצה אינטימית לצלליו של הדיוקן העצמי.
חזרה למעלה
|
|
נחמה התרסי
אירועים ביוגראפיים הופכים לצללי עבר, אובייקטים על גבול המופשט איתם מנהלת התרסי דיאלוג בעזרת צבע. הציור נובע ממקומות פנימיים, יותר משהוא נשען על מציאות קונקרטית כלשהיא. אלו חוויות אינטנסיביות ההופכות לאקספרסיביות.
בסדרה 3 עבודות המתמודדות עם אובייקט בתהליך העלמות. הצבעוניות ישראלית: בכל עבודה נעשה שימוש חדש בצבעי האוקר והתכלת. סדרה מופשטת המחזיקה צלליו של אובייקט מרחף.
חזרה למעלה
|
|
סדרת 'בצל קורתם' עשויה תמונות משפחתיות ישנות שהוגדלו, הודפסו על בד, ועברו סוג של מניפולציה. חלקים בהם נצבעו וטופלו כך שבבת אחת מוסטת תשומת לבנו אל הדגשים אחרים, חדשים, היוצרים חיבור חדש ומפתיע ביניהן. המשפחה מקבלת לכידות חדשה, תוצר של בחינה מחודשת של עברה של האמנית.בעזרת מניפולציה של צביעת מפת השולחן למשל, מאפשרת האמנית התערבות עכשווית בעבר שלא חוותה. אלו תמונות המתעדות תקופה שהיא טרום- עברה , על ידי כך צל עבר, הופך לצל קורתה, למשענת,לנחמה.
חזרה למעלה
|
|
אתי שרוני
התחלת העבודה של שרוני היא ביציאה אל הטבע הישראלי, וצלום. החמניות צולמו בשדה, בדרום הארץ, בימים שטופי שמש. בעקבות הצילומים יצרה בסטודיו, סדרה אקספרסיבית,סוערת, נעדרת שמש, המדברת יותר על חושך וצל. הפרח שאולי מסמל את התוצאה המקסימאלית של שמש ואור הוא החמנייה. שרוני מעמתת אותו עם ההיפוך, עם החושך. הרכנת הראש של החמנייה מזכירה לה תמונות אנשים לאחר פריחתם.כובד הסביבה, כובדו של החושך, והסערה שמסביבן, מאחוריהן. העבודות נעשו בתקופה אישית סוערת וקשה לנתקן מהמתחולל בנפשה של שרוני. העשייה גסה, עקבותיהן של אצבעות טבולות באקריליק מחזיקות מתח עצום בין הסביבה לאובייקט המצויר.
חזרה למעלה
|
|
הדסה גורוחובסקי מצליחה לכונן דיאלוג פתוח עם תולדות האמנות ובו בזמן לעסוק בנושאים מטרידים, ועכשוויים. סדרת העבודות המוצגת בתערוכה מתכתבת עם ציורו המפורסם של ואן גוך- 'צייר הולך לעבודה'. לתפיסתה כל ציור היום בהכרח הוא צלו של זה ההולך בעקבותיו של ואן גוך.עם זאת היא החליטה לשנות את הצל.הצל האפל, הצל פנימי, כצל בפסיכולוגיה. הוא המהות הקבועה, המלווה את האדם בלי קשר לשעת היום. זהו צל המראה על ממשות. העיסוק בהיפוכים\ מוות\ צללים,כביכול בדרך אינטלקטואלית, הוא מעין מסכה המאפשרת לעסוק בדבר שאי אפשר לעסוק בו בישירות אלא ברבדים.
חזרה למעלה
|
|
מיכל בורג
בכל ארבעת התמונות מופיעה דמות אדם משוכפלת בדיוק באותה הצורה.
א-מינית, בפוזיציה רפויה, פתוחה, נטולת הגנות, עכבות, או מוסכמות. הצבע הכחול וטכניקת הצביעה מעניקים תחושת רנטגן. הרקע יוצר תחושת האחדה עם האדם, השתקפות של האדם. הצל מטפורי לאישיותו של האדם. אפשר להניח את העבודות בכל סדר. הן אינן נרטיב. כל אחת מתייחסת לאפשרות הופעה אחרת. עבודותיה של בורג בנושא הצל, מתייחסות אל המהות האנושית ומנסות להגדירה.
חזרה למעלה
|
|
העבודות המופשטות של אשכנזי מהדהדות את האירועים הפוליטיים. היסטוריה יהודית ,התנתקות, קרע, תחושות חוסר אונים ודרך ללא מוצא. צל עבר וצל הווה פועלים יחד. העבודות התפתחו והפכו למעין צינור מהדהד לאכזבה מהמדינה, ל"מה נהיינו", ביטוי לאלימות (בין ערבים ליהודים, בין דתיים לחילוניים בין עשירים לעניים),ליחסי שכנות עכורים. מתוך תחושה של גטו, עוין מבחוץ וקשה מבפנים. העבודות אנינות, מינימליסטיות, מחזיקות שכבתיות צבעונית רבה, מופשטות ועם זאת באמצעות שמותיהן הן מחזיקות נטענו בתגובה לפוליטיקה ולקושי מקומי. "כי האדם הוא תבנית נוף מולדתו".
חזרה למעלה
|
|
הצילומים מיחידה אקולוגית, מדגמית בשטח של 20 מ"ר לערך, פיסת חוף ים, חוף אפולוניה בהרצלייה שבמרכז המדינה. באמצעות הגדלה, 'הוצאה מן ההקשר', נוצר אפקט של העצמה. כצללים שתולות בתוך הצילומים תמונות אותן שהוצאו מהקשרן, דיוקנאות 'שהידים' שפוצצו עצמם בלב מרכזים הומי אדם בישראל. תוכנת מחשב סיפקה את האפשרות לשכפול ולמניפולציות על אותה פיסה אקולוגית . בכך הוטענה מחדש פיסת החוף בעכשוויות, היסטוריה מקומית, והתרסה ירוקה כנגד התכלותם המהירה של משאבי טבע .
שתילה חמקמקה של צללי הישראליות כמו גם צללי העולם המערבי (טרור) לצד אקולוגיה בוערת- עולם המחסל את משאביו.
חזרה למעלה
|
|
האפשרויות שאינן קיימות בציור הן שמשכו את יהודית בריקמן לעולם הדיגיטאלי.
יחד עם זאת היא מצליחה להכניס להדפס הצילומי הממוחשב טכניקות של ציור. בעבודות בולטים מוטיבים ישראליים כחממות חקלאיות, עץ חרוב או סלע מקומי. בריקמן מכוונת בעבודתה להבנה כמה מוגבל הוא עולמנו, כמה מוגבלת ראייתנו. כיצד אנו רואים "צל הרים כהרים". תהליך העבודה של בריקמן מושכל ותודעתי. העבודה מול המחשב מאפשרת התמודדות עם צללים ומקלה על המפגש עם פגמי העבודה. באמצעות המחשב היא משתחררת מהפחדים לקלקולו של המקור והמצע הדיגיטאלי הופך למצע משחרר מכבליהם של צללים רודפים.
חזרה למעלה
|
|
עבודותיה של אדית כהן ג'וור מבטאות עבודה פנימית, רוחנית, רבת שנים, של תורת חיים=הלוגוסופיה. הן מתחקות אחר תהליך פנימי של השתחררות מן החומר, מן הבורות ומן המאבקים, בכדי להיבנות ולהתעלות. הדמויות- ישויות חסרות תווי פנים היכולות להיות משויכות לעבר כמו גם להווה או לעתיד. ככל שהן מצליחות להשתרר מן החומר , מהבלי העולם, הן מתעלות, הופכות שקופות ומרחפות. החיפוש אחר ההתעלות כרוך במאבק לא פשוט עם צללים ועולם המושך למטה. את עבודותיה ניתן לקרוא כדיוקן עצמי של התפתחות אישית .
חזרה למעלה
|
|
ברברה יששכרי
ברברה יששכרי מוציאה את עבודותיה מהריאליסטיות שלהן על ידי שיבושו של הצל. הצל- מלווה את הדמויות המשדרות בדידות. האדם מסמן כל- אדם וגם במובן זה ציוריה מתרחקים מציור ריאליסטי. זהו ניסיון לתפוס השתקפות פנימית, פוזיציה נפשית, ריכוז וחיבור למהות מטפיזית יותר. הצל אמורפי ומשובש (למעט התמונה בה הוא נמצא במקומו הצפוי). הצל והאדם בתוך שטח מאוד קטן יוצרים תחרות על עינו של הצופה. חיתוך התמונות יוצר הפרדה. "כאמנית אני מתמודדת כל העת עם משהו לא ידוע ולא מוכר. לדעתי זהו המוות. בעבודה בסטודיו יש מן ההסתגרות. בעצם, אפילו המודל מפריע. גוף האדם הוא המדבר אלי, מרתק אותי. בכל פעם שאני מסתכלת עליו, הוא אחר'. הצל בבחינת הצד האפל אצל כל אחד מאיתנו, קשור למוות או לדבר מה בעבר והוא שנותן משמעות לחיים".
חזרה למעלה
|
|
אסתר באר-פרקל
בעבודות אלה מתמודדת האמנית עם פחד, סכנה, וכאוס באמצעות דמות העורב, סמל המתקשר למוות ומופיע במיתולוגיה, באגדות עממיות ואף בספרות המודרנית.
אסתר באר פרקל מתייחסת לצלו של העורב, צל הממלא את התמונה כולה באפור ושחור. העורבים או ליתר הדיוק צילם, מקבלים פאן אנושי וחיים, המבטאים אלימות אקספרסיבית בגופם הכלוא בגבולות התמונה.
חזרה למעלה
|
|
גילה שנל
.jpg)
עבודותיה של גילה שנל נובעות מן האמונה שהחיים הם מפגש קבוע עם צללי עבר . עיבוד של אסוציאציות הקשורות לחיים. עבודותיה מחזיקות בשני קצוות אלו. המצע לעבודותיה הן פלטות אבץ העוברות עיבוד ע"י חומצות,חריטה ,חריצה וגריעה. המתכת הקשה הכוחנית והמחוספסת, שייכת לעבר, לצללים הרודפים אותנו. מולה ועליה מתבררים מוטיבים רכים, נשיים, המחזיקים תקווה, פריחה, נוף ואפשרות לחיים. שנל יוצרת כבמעשה אריגה שתי וערב של חוויות אישיות, הקשורות ללאום, למקום ולנופיו. מתוך עבודה על מצע קשה, מחוספס וגברי, עולה שיר פיוטי, חד פעמי. ממקומות האוחזים במוות היא נעה לעבר מחוזות של אופטימיות ובטחון באהבה.
חזרה למעלה
|
|
