התצוגה שלי כוללת שילוב של מספר פריטי ריהוט
הנראים יחדיו ספק רהיט שימושי ספק דמות.
הרהיט הוא מטאפורה לאדם
הפריט- רהיט הוא מעין פיסת חיים –
חלקת אלוהים קטנה, נוצר, מועיל, מלא חן, מאחסן, נמאס,
פגום, נשבר, מתכלה, ניתן לתיקון חשוף לפגעי הזמן.
מכיל מדפים, תאים, מגירות, דלתות.
באותה פיסת רהיט גלוי ונסתר, סודות ופתיחות .....
על משטח הנשיאה הלא מעובד, צרוב טקסט. הטקסט בנוי ממילים בודדות המתארות כביכול את המשטח מבחינה פיסית, אך הן מטפורה לחפץ או לאדם אשר נזרק לאשפה ככלי אין חפץ בו לאחר שמשתמשים בשרותיו.
הבית הוא מוקד היקום
והשטיח הוא כתרו
הנרמס ברגל גסה
על ידי כל.
עקבות רגעי האמת נספגים בין שתי לערב
עדות ללבטי הקיום:
התחברות לאהובים מול גילוי העצמי,
הכוח להתאחד מול הכמיהה להתפצל,
החתירה להרמוניה מול זעקת השבר, הכוח הבונה מול התפרקות ודעיכה,
