אדית מתמודדת עם האתגר הרוחני המפעם באדם ומלווה את ישויותיה השקופות למחצה וחסרות הזהות בשביל המוביל מהגשמי הסמיך והכבד שבתחתית התמונה, אל המישורים המזוככים, אל השמיים התכולים והשקופים זרועי הציפורים היכולים לסמל את הרוחני והנעלה.
זהו חיפוש אחר משמעות לקיום.
האמן מציג ציור גדול מימדים ובו ביטוי לחיפוש פנימי מאד מסיבי של שבילים התועים מסתבכים ומתפתלים מול עין הצופה. לדבריו זהו שיוט אינטרגלקטי במרחבי הנפש ועד לחלל החיצון.
העבודות מבטאות את מעורבותו בסוגיות חברתיות ואקולוגיות ובטכניקה והצבעוניות העזה האופינית לו, ממשיך ומחפש את השביל והדרך הנכונים והמתאימים לו.
בעבודות אלה האמנית בודקת את נושא הנסיעה בזמן- זמן החיים, ההתחלה והסוף. השביל הוא הסמל של התהליך ונהפך לשביל החיים.
"שביל החיים" הוא גם שם הסדרה.
האמנית משתמשת, להבדיל מהעבודות הקודמות שלה, במבחר צבעים מצומצם ושמה דגש לקו החוצה את התמונה, קו המסמל את השביל שלפעמים מוביל לבית, או לעץ הנותן צל, או לאין סוף.
ההולך בשביל דורך ללא משים על עולם ומלואו בהותירו רק עקבות עמומות וחולפות, אך כל צעד מכוון למטרה, הוא נצעד בשביל להגיע ליעד, לתכלית.
השגת התכלית כרוכה לעיתים בכאבים וביסורים הנחרטים בחוויותיו האינטימיות של ההולך בעודן נמחקות מהשביל עצמו.
מחפשת אחר משמעות פנימית ומטיילת במרחבי הנפש. שביליה הם משאלות וכמיהות כמו בציור "שבילים של תפילה".
לדבריה: "מסלולי החיים מפותלים, מצטלבים, מתאחדים, מתנגשים, מתרחקים... מקבילים".
בפסל "שביל הנפש" יש כמיהה לאיחוד וגישור בין הדרכים המקבילות הרחוקות זו מזו מרחק נגיעה.
רגלי הפוסעים בשבילי הארץ הטביעו בה עקבות הותירו באדמתה רישומי זמן שחלף. בעלי חיים ובני אדם חרצו בה זכרונות. במשעולים עקלקלים נעו ההולכים: נודדים וטיילים, חיל רגלים ופרשים, כלי תחבורה ומרכבות מלחמה, נלחמים על שעל אדמה, על פיסת קרקע.
סרט המידה החוצה את העבודות מציין קנה מידה, ציר זמן והגדרת שטח. מעליו נראים הפוסעים בשביל אשר הותירו שרידים בנתיב הליכתם. ציורי המפה שבחלק התחתון, מאזכרים נופים ושמורות טבע, אזורים אורבניים, דרכים סלולות ומפות האזור. מפות הגעה המציינות כביכול כיוון ומתוות דרך לנקודת יעד, אך נתיבים אלה מסתיימים בתעייה, מסע לאין קץ.
השביל "כבוש " על ידי הרבה רגליים שדרכו עליו.
בשולי השביל הקרקע רכה ועלולים לשקוע בתוכה.
הרוח מעיפה את האדמה הרופפת המשנה את מיקומה כצל עובר.
הסיגלון משיר פרחים בצבעי כחול סגול המשבצים את השביל בפיסות אור שמיים.
רגע צהלת כחול שמים ועובר.
לדבריה של האמנית: "בצילומים באים לידי ביטוי הדברים שמעבר למה שרואים בשבילים, המראות הנסתרים מהעין באופן ישיר, אבל, אולי דווקא בגלל זה, לא פחות יפים.
צבעוניותם והקומפוזיציות שלהם, הם אלה שתפסו את מבטי."
"החלל" הוא נושא תערוכתה של האמנית והסדרה אותה מציגה הינה "השביל לירח". היא מבטאת בציוריה את מסעה בין שבילי נבכי הנפש, מסיירת ובוחנת דרכים אפשריות בין הגשמי והרוחני בין החלל שבחוץ והחלל שבתוך שבילי הנפש פנימה.
איש החלל מבחינה מושגית הינו סמל להתקדמות המדע והטכנולוגיה. אך לכאורה האדם בעצם משול לתינוק/לאדם הקדמון- וכך יישאר בבסיסו.
רוב שטחה העצום של מונגוליה "מוקדש" לטבע הבריאה, מרחבי אין קץ של ערבות ירוקות, מדבריות, הרים, נחלים ואגמים. שבילי עפר חוצים שטחי מרעה אין סופיים. עדרי סוסי הטאחי האציליים מתגודדים ומשוטטים במרחבי הירוק האינסופי. הטיול בשבילי המדינה עם עוצמת המרחבים האדירה השאיר את חותמו על האמנית והתוצאה : סדרת הצילומים המוצגת כאן בשם "שביל חוצה מונגוליה".
